כתבו עלינו
המהפך הסולארי של באר טוביה

המהפך הסולארי של באר טוביה

מקום תחת השמש: המהפך הסולארי של באר טוביה
אחרי שעשו מיליונים ממכירת חלקם בתנובה, חברי מושב באר טוביה התפנו להשקעה שונה לחלוטין: ייצור חשמל מאנרגיית השמש. גם על זה הם מקבלים כסף – הפעם מחברת החשמל. כך הפכה מעצמת החלב למעצמת אנרגיה ירוקה
לפני שבועיים קיבל הרפתן הוותיק דן שיינמן ממושב באר טוביה צ'ק בסך 35 אלף שקל. זה לא הפתיע אותו – הוא חיכה כבר זמן רב לתשלום הראשון עבור החשמל שהפיק מתקן פוטו-וולטאי שהותקן על גג הרפת שלו לפני 4 חודשים. הרוכשת היא חברת החשמל.
לא רע: 35 אלף שקל בתשלום דו-חודשי ממתקן של 50 קילו-ואט. את המתקן בנתה עבור שיינמן חברת ענבר, שהחותן שלו, אורי גנני, הוא סמנכ"ל השיווק שלה. שיינמן, שכבר חצה את גיל 70, החליט שאינו רוצה להתחרות ברפתנים הצעירים שהקימו חוות חליבה מאוגדות, ונותר עם גידול עגלים לבשר ועם תוספת הכנסה מהמתקן הסולארי. בהקמת המתקן הוא השקיע כ-800 אלף שקל, כך שנותרה בידיו תשואה נאה.
באר טוביה. מעצמת אנרגיה צילום: אדי ישראל
מושב באר טוביה הוא שיאן השיווק של משק החלב. ממוקמת בו הרפת הפרטית הגדולה ביותר, שבשליטת יואב צור – שהוביל לפני 4 שנים את ההתנגדות הגדולה למכירת תנובה. היום, אגב, רוב הרפתנים מוכרים את תוצרתם לטרה, משיקולים מסחריים לטענתם. לאחרונה המושב מוביל גם בתחום שונה לגמרי וחדש יחסית: ייצור חשמל באמצעות מתקנים פוטו-וולטאיים. 110 מערכות, כל אחת מהן בהספק 50 קילו-ואט, הותקנו מתחילת
השנה במושב, הממוקם ליד קריית מלאכי, ובסביבתו. 80 מערכות מתוכן הוקמו על-ידי ענבר. הרפתנים של באר טוביה, שקיבלו מאות אלפי שקלים וחלקם אף מיליונים בגין חלקם במכירת תנובה לקבוצת אייפקס-שמיר, החליטו לנצל את הכסף להשקעה מסוג אחר לחלוטין.
עד עתה הותקנו במושב רק מתקנים קטנים מסחריים, כאמור בהספק 50 קילו-ואט ‏(בעוד מתקן ביתי הוא של 4 קילו-ואט‏). אך בקרוב, כפי שפורסם במעריב עסקים, גם המתקן הפוטו-וולטאי הבינוני הראשון בישראל יוקם בבאר טוביה – על גגה של מחלבת או-תו-תו. המתקן החדש יספק 630 קילו-ואט, ואם רוצים לתרגם את המינוח הזה לשפת בני אדם, הרי שמדובר בתצרוכת של כ-250 משקי בית ממוצעים בכל רגע נתון.
כמו מתקנים דומים אחרים, הוא יחובר היישר לרשת החשמל הארצית של חברת החשמל וימכור לה את החשמל שהוא מייצר. היזם הוא חברת סופר סולאר פרויקטים, הזרוע הסולארית של סופרגז מקבוצת גרנית הכרמל שבשליטת איש העסקים דוד עזריאלי. את המתקן עצמו תתכנן, תקים ותפעיל ענבר, שהוקמה לפני כשנתיים ומחזיקה כיום בכ-5 מגה-ואט מתוך כ-30 מגה-ואט בסך-הכל של מתקנים פוטו-וולטאיים קטנים ומסחריים.
"אחלה פנסיה"
רפת או-תו-תו נמצאת בבעלות 4 רפתנים צעירים מבאר טוביה, שכבר הקימו מתקן קטן של 50 קילו-ואט באמצעות ענבר. לצורך הקמת המתקן הבינוני הם משכירים לסופרגז את גג הרפת, ששטחו 9,500 מ"ר, תמורת כ-20 אלף שקל בחודש. ההשקעה במתקן עצמו מוערכת ב-9 מיליון שקל – לא כולל דמי השכירות לגג, המוערכים ב-240 אלף שקל בשנה, וביטוח ואחזקה שוטפת שמבצעת ענבר, המוערכים ב-200 אלף שקל נוספים בשנה. ההכנסה הצפויה לסופר סולאר ממכירת החשמל שייצר המתקן נאמדת ב-1.5 מיליון שקל לשנה לפי התעריף הנוכחי, העומד על 1.49 שקלים לקוט"ש. הסכם השכירות הוא ל-20 שנה.
תומר קינן ותומר זולר, מבעלי הרפת. "מאלץ להחליף את גגות האסבסט ברפתות" צילום: אדי ישראל
שי פורת, מנכ"ל ענבר, אומר כי המערכת של רפת או-תו-תו נמצאת בהליך מתקדם מאוד של קבלת כל האישורים, וניתן יהיה להקימה בתוך 3 חודשים מרגע ששר התשתיות יחתום על הרישיון, שזכה לאישור של רשות החשמל.
לדברי תומר קינן ותומר זולר, מבעלי הרפת, הנושא של הקמת מערכות פוטו-וולטאיות יצר דחף אדיר אצל המבוגרים במושב: "זו אחלה פנסיה שבעולם. זה גם מאלץ אותם להחליף את גגות האסבסט ברפתות לאיסכורית ונותן להם מוטיבציה לעבוד בגידול עגלים לבשר – בלי להתעסק עם פרות חולבות וחליבה, שהן עסק הרבה יותר קשה. הרבה חברות היו אצלנו, אבל בסוף אנשי ענבר שכנעו אותנו, למרות שעשינו להם חיים קשים. מבחינתנו, המשקיע שם את הכסף, ענבר דואגת לרישיונות ולהיתרים, ענבר בונה – ואנחנו מקווים לקבל את דמי השכירות", הם מסבירים. קינן וזולר מתכננים להפוך את הרפת, שבה 200 פרות חולבות שמניבות 3 מיליון ליטר חלב בשנה, לרפת ירוקה שתייצר גם גז מתאן ודשן מההפרשות של הפרות.
בסך-הכל הנפיקה רשות החשמל 8 רישיונות שהיקפם הכולל 4.1 מגה-ואט, מתוכם 3 של ענבר, להקמת מתקנים בינוניים לייצור חשמל בטכנולוגיה סולארית פוטו-וולטאית. המתקן היחיד שמוכן להקמה בינתיים הוא זה של עזריאלי. מתן הרישיונות התאפשר לאחר שרשות החשמל הסדירה את הנושא לפני כ-6 חודשים, והבטיחה למתקנים מסוג זה מתווה תעריפים שיתחיל ב-1.49 שקלים לקילו-ואט מותקן. מדובר במתקנים המספקים החל ב-51 קילו-ואט, שמספיקים לצריכתם של 20 בתים; ובמתקנים של עד 5 מגה-ואט, שמספיקים ל-2,000 בתים.
8 הרישיונות הראשונים שאושרו הם במתח נמוך של עד 630 קילו-ואט, והם רישיונות פשוטים יותר. מתקנים המפיקים יותר חשמל אמורים להתחבר לרשת החשמל במתח גבוה. מאחר שזהו תהליך מורכב יותר, גם תנאי הרישיון מורכבים יותר.
"נתנו לעסק לרוץ"
הבנייה המואצת של המתקנים הללו במושב ובסביבתו לא היתה מתאפשרת אלמלא התמיכה האידיאולוגית ממש של ראש המועצה האזורית באר טוביה, דרור שור. המועצה מאגדת 22 יישובים: 18 מושבים, קיבוץ אחד ‏(חצור‏) ו-3 מועצות מקומיות ובהן קריית מלאכי. "יש במועצה רפתות ולולים גדולים עם מאות דונמים של גגות – ואת זה צריך לנצל", מסביר שור. "היינו הראשונים ששיתפו פעולה בנושא".
לדבריו, המועצה יזמה כנס מסודר לתושבים בנושא המתקנים הפוטו-וולטאיים וסייעה להם ולחברות "מ-א' ועד ת'. משרד הפנים נתן לנו עירבון, וזה התאים לנו מאוד מבחינת התפיסה של מועצה ירוקה ואפשרות ההכנסה לתושבים", הוא אומר. "הורדנו את כל החסמים הבירוקרטיים ונתנו לעסק לרוץ. עכשיו אנחנו מתכננים קירוי של חלק מגגות מוסדות החינוך במתקנים פוטו-וולטאיים וכן של האמפיתיאטרון. יש עוד מאות בקשות למתקנים במועצה, אבל בינתיים אין מכסות". שור מספר כי המועצה האזורית באר טוביה מדריכה כיום מועצות נוספות בתחום הסולארי: "מזל שמשרד הפנים הוריד את נושא ההיתרים לוועדות המקומיות. אם זה היה תלוי בוועדות המחוזיות, זה היה תקוע ולא היינו רואים שום מערכת על הגגות באזורנו".
אורי גנני, סמנכ"ל השיווק של ענבר, שכאמור התקינה את רוב המערכות במושב, הוא בן בית הן כתושב באר טוביה והן כיליד כפר ורבורג שבמועצה. גנני מדגיש כי ללא שיתוף הפעולה יוצא הדופן של המועצה, הדברים היו נראים אחרת. למען החקלאים שמתעניינים, גנני מפרט את העלויות הכרוכות בהקמת מתקן פוטו-וולטאי מעל הלול או על גג הרפת: "הקמת מתקן של 50 קילו-ואט עולה 750 אלף שקל. הבנק נותן הלוואה של 80%, והחקלאי צריך להציג ביטחונות של 20%. ההחזר של ההלוואה בשנה הוא כ-75 אלף שקל, ולכך יש להוסיף כ-15 אלף שקל בשנה לצורכי ביטוח ותחזוקה".
לדבריו, ההשקעה מוחזרת בתוך 5 – 6 שנים. "בעל המתקן יקבל מהשנה הראשונה 130 – 155 אלף שקל מחברת החשמל, כך שהרווח הוא 40 – 50 אלף שקל בשנה. מי שהתקינו במכסה הראשונה – אז קיבלו כ-2 שקלים לקוט"ש – יקבלו כ-180 אלף שקל בשנה; אבל הם גם השקיעו יותר: לפני שנה הקמת אותו מתקן עלתה כ-900 אלף שקל", הוא אומר.
גנני. הקמת מתקן של 50 קילו-ואט עולה 750 אלף שקל צילום: אדי ישראל
"התרשלות בזדון"
אחד החקלאים הידועים יותר במשק החלב הוא יואב צור, בעליה של רפת ענקית הכוללת 1,000 פרות חולבות – שדמותו המזוקנת וחבושת כובע הבוקרים זכורה מההפגנות הסוערות נגד מכירת תנובה. לצור, שמעיד על עצמו כי הוא חשדן מטבעו, לקח זמן עד שהשתכנע שהוא יכול להרוויח גם מייצור חשמל. "אני לא מכיר את ענף החשמל, ולעשות עסקים עם הממשלה זה גרוע יותר מלעשות עסקים עם תנובה", הוא אומר.
"הממשלה היא יצור חמקמק. איך הם עצרו את המכסה? איך חוסמים אופק עסקי ליזמים? מצד שני, אני מבין את ההתנהגות הזאת. העובדה שהם עוצרים הכל באמצע נותנת המון כוח לפוליטיקאים, שכולם באים לפתחם וצריכים אותם. מי שחושב שסתם עצרו, זה לא סתם – זו התרשלות בזדון", הוא ממשיך בשפה הבוטה והצבעונית האופיינית לו. רק השבוע, לאחר 7 חודשים שבהם לא הותרה מכסה נוספת להקמת מתקנים קטנים מסחריים ולאחר שהראשונה מוצתה עוד בדצמבר 2009, התירה רשות החשמל מכסה חדשה.
עם זאת, "אחרי שכנועים רבים", אומר צור, "נכנסתי לנושא. דווקא התחלתי בחברה אחרת, לא בענבר. הזמנתי מהם 6 מערכות של 50 קילו-ואט. השקעתי 100 אלף שקל בבירוקרטיה, אבל הם לא הצליחו לבצע את מה שהבטיחו ולכן "התחברתי לענבר".
צור מתכוון לבנות מתקן בינוני של כ-625 קילו-ואט בהשקעה של 7 מיליון שקל, אך נתקל בבעיות שחשש מהן: "הגשתי בקשה עם חברת ענבר, אבל שוב תוקעים אותי. לאחר שהכריחו את הרפתנים בעלי הרפתות הגדולות להוציא את הרפתות לחלקה ב', מחוץ למושב עצמו, קבעו שבחלקה ב' מותר להקים רק מתקן פוטו-וולטאי בינוני אחד. גם השכן שלי רוצה להקים; אם אני אקבל רישיון לפניו, למה אני צריך לריב איתו? שיוציאו לי צו מניעה? יהיו פה מריבות כמו שהיו לגבי מניות תנובה. למה צריך את זה? אם רוצים שיהיה חשמל סולארי, למה להציב תנאים לא הגיוניים?", הוא קובל.
בינתיים, מתוך 700 מתקנים קטנים מסחריים שהוקמו ברחבי הארץ, 15% נמצאים במועצה האזורית באר טוביה, שמתכוונת כאמור להוביל גם בתחום המתקנים הגדולים יותר. לדברי ראש המועצה שור, בימים אלה הוא מנסה לארגן את המושבים כפר אחים, חצב, תלמי יחיאל, אמונים ובית עזרא, כך שכל יישוב יקצה 300 דונם להקמת מערכות בינוניות, 5 מגה-ואט כל אחת.
אולם חזון למועד, שכן נושא הקרקעות להקמת המתקנים הפוטו-וולטאיים הבינוניים עדיין לא פתור לגמרי מבחינת משרד הפנים. ובכלל, במושבים ובקיבוצים חוששים לנקר עיניים עם המערכות הסולאריות הרווחיות. "פעם האשימו את הקיבוצים שהם בונים בריכות שחייה על חשבון הציבור. היום אנחנו מקווים שלא יקומו כל מיני צעקנים ויטענו שהחקלאים עושים כסף מלולים ומרפתות שהם בנו בסיוע של המדינה", מסכם אחד מחברי המושב.

פורסם ב: NRG מעריב 31/7/2010